שנאהבה

שנאהבה, לכל סוף יש התחלה חדשה והכל נמצא בתוכי...

מצבי החיים מלמדים אותנו שהאור בקצה המנהרה תמיד קיים,

אך לא תמיד אנחנו מסוגלים, באותו רגע נתון לראות זאת.

כל אחד מאיתנו חווה רגעים מאתגרים של, תיסכול, כעס,

תחושת חוסר אונים שהביאה אותנו אפילו להרגיש שנאה לאותם רגעים או למעשים שלנו.

מי מאיתנו לא פלט את המשפט "אני שונא שזה קורה לי"...

למה בעצם זה קרה?

כי באותו רגע לא היינו מסוגלים להרגיש אהבה למצב הנתון או לעצמנו.

השנאה למעשה מגיעה אלינו ממקום של חוסר, שלא תמיד נזהה/ נבין או נדע להגדיר אותה בתחושות או במילים.

החוסר הזה יוצר תיסכול, ריחוק וכעס גדול, שמביא אותנו לקצה למקום שממש איו לנו רצון להיות בו,

בד"כ הכעס הוא לא רק על עצמנו אלה על הסובבים אותנו, והחוסר גם משפיע מבלי שנשים לב לכך על אירועים שמתרחשים סביבנו, שגורמים כמובן לתחושת כבדות וחנק פנימי.

הריפוי האמיתי למלא את תחושת החוסר זאת האהבה!

משנאהבה להתחלה חדשה!

מה באמת יש כאן?